הרומן הרומנטי - שבוע בעיר האורות
attachment-162

הרומן הרומנטי - שבוע בעיר האורות

01/10/2017
Share

לא הספקתי לעכל את ים החוויות שעברתי בעשרת ימים האחרונים. זה התחיל בחופשה המדהימה בפריז, המשיך בהצעת נישואין למי שהולך לצידי כבר כמעט 6 שנים והמשיך בנחיתה רכה רכה ישר לארוחות החג המשפחתיות. בפוסטים הקרובים אנסה לתאר את הסטייל המטורף של הפריזאים, לספר על האוכל ועל האטרקציות בעיר האורות ואספק אינספור טיפים שאספתי במהלך הדרך. כל מה שרציתם לדעת על עיר האורות נמצא ממש כאן.

פוסט ראשון

את הטיול המטורף בפריז התחלנו ביום חמישי ב11 בבוקר עם נחיתה בשדה התעופה "שאר דה גול", שרק ממנו אפשר ללמוד על הכנסת האורחים הפריזאית, על סטייל ועל ההשקעה והמחשבה בפרטים הקטנים. החלטנו לנסוע עם נהג ישראלי לנחיתה רכה שחיכה לנו מחוץ לשדה התעופה (נחמד אבל לא הכרחי, בהתחשב בכך שביציאה מהשדה מחכה לכם צי מוניות והסעות שישמחו להסיע אתכם לאן שתרצו). אחרי 45 דקות לערך, הגענו למלון B34 של רשת אסטוטל. המלון נמצא במיקום מושלם, על תחנת מטרו ולכן ההתניידות הייתה קלה. ככל שחלפו הימים הבאנו את היופי של המיקום שלא מסתיים בקו המטרו המרכזי – המלון נמצא באיזור שוקק חיים, המון מסעדות שפתוחות עד השעות הקטנות של הלילה, אינספור בולנג'ריות וחנויות מכל הסוגים. לא ברור מדוע המלון גובה מחירים זולים יחסית לשאר (ייתכן משום שהוא חדש) כי הוא פשוט עונה על כל הציפיות; ארוחת הבוקר מעולה ומגוונת (הרבה יותר מקרואסון וחמאה); החדרים נקיים ומעוצבים והרבה יותר מרווחים מכל מלון תל אביבי יוקרתי; בכל יום המקרר בחדר מתמלא בבקבוקי שתייה מכל מיני סוגים שכיף לקחת לדרך, וכפי שנאמר לנו, בכל צהריים מוגשת ארוחת נשנושים קלילה (לא ניסינו). בקיצור, מומלץ.

ב Place des Vosges נעתקה נשימתי, זה היה גדול ויפה ומאוד מאוד מרשים. בגן של הארמון מופיע פסלו של לואי ה-13, והוא מוקף בבתי קפה נחמדים. במספר 6 נמצא ביתו של ויקטור הוגו. עשינו אחורה פנה וחיפשנו מה אפשר לאכול על כר הדשא המדהים. אחרי דקה ראינו בולנג'ריה נחמדה שבפתח הכניסה שלה שיפצו את הכביש. הבטנו על הפועלים הצרפתיים ושאלנו "איך נכנסים?" הם הצביעו על קרש עץ קטן שיצר מעין גשר מעל ים זפת לוהטת וטרייה, וסימנו לנו לעבור. נכנסו למאפייה ולא ידענו מה לבחור – מאפים מכל הסוגים, בריושים, קרואסונים ובגטים ממולאים כל טוב. לקחנו צידה לדרך וחזרנו לפארק. הרגשתי בחלום, הביס היה מושלם, האוויר היה נקי והשמש הציצה וברחה כל העת. ואז ברגע אחד, כיאה לבירה אירופאית קלאסית השמש הכיפית הוחלפה בענן שחור מלא בגשם. סיימנו מהר את הביס האחרון ורצנו להתחבא מתחת לאיזה עץ. דקותיים עברו ושוב יצאה אלינו השמש ונשארה שם לכמה שעות. אחרי הגנים התחלנו ללכת לכיוון כיכר קונקורד כשבדרך עברנו ברחוב ריבולי (Rivoli) השווה (אל דאגה, סימנתי את החנויות שארצה לעבור בהן ביום האחרון) קלטתי את הוייב הפריזאי, את השיק, הבתים היפים ואת מיליוני התיירים ששוטפים את העיר.

המסדרון הצרפתי ביותר שנראה.

אחרי התדהמה מהמלון שסוגד בצורה מופרזת לדגל הצרפתי (זה פשוט נמצא בכל מקום – בתמונות, בשטיחים, בסדינים ובקירות) התחלנו את היום הראשון בפריז. קנינו סים מקומי של שישה ג'יגה שהספיק לנו לשבוע ומאמינה שגם יותר, כי עם מפה קשה יותר להתמצא מכיוון שפריז מלאה ברחובות קטנים ששמותיהם לא מופיעים במפות. לכן, גוגל מפות הוא פיתרון מצוין ולא מאוד יקר. לקחנו מטרו לכיכר הבסטיליה שהייתה בשיפוצים ולכן לא היה מה לראות או מה לצלם. משם המשכנו ל Sainte-Marie-des-Anges, כנסיה בארוקית יפה ועצרנו גם ב Hotel de Sully ארמון חביב (קטן בהרבה בהשוואה למה שחיכה לנו בהמשך) מוקף גן קטנטן ויפה.

ב Place des Vosges נעתקה נשימתי, זה היה גדול ויפה ומאוד מאוד מרשים. בגן של הארמון מופיע פסלו של לואי ה-13, והוא מוקף בבתי קפה נחמדים. במספר 6 נמצא ביתו של ויקטור הוגו. עשינו אחורה פנה וחיפשנו מה אפשר לאכול על כר הדשא המדהים. אחרי דקה ראינו בולנג'ריה נחמדה שבפתח הכניסה שלה שיפצו את הכביש. הבטנו על הפועלים הצרפתיים ושאלנו "איך נכנסים?" הם הצביעו על קרש עץ קטן שיצר מעין גשר מעל ים זפת לוהטת וטרייה, וסימנו לנו לעבור. נכנסו למאפייה ולא ידענו מה לבחור – מאפים מכל הסוגים, בריושים, קרואסונים ובגטים ממולאים כל טוב. לקחנו צידה לדרך וחזרנו לפארק. הרגשתי בחלום, הביס היה מושלם, האוויר היה נקי והשמש הציצה וברחה כל העת. ואז ברגע אחד, כיאה לבירה אירופאית קלאסית השמש הכיפית הוחלפה בענן שחור מלא בגשם. סיימנו מהר את הביס האחרון ורצנו להתחבא מתחת לאיזה עץ. דקותיים עברו ושוב יצאה אלינו השמש ונשארה שם לכמה שעות. אחרי הגנים התחלנו ללכת לכיוון כיכר קונקורד כשבדרך עברנו ברחוב ריבולי (Rivoli) השווה (אל דאגה, סימנתי את החנויות שארצה לעבור בהן ביום האחרון) קלטתי את הוייב הפריזאי, את השיק, הבתים היפים ואת מיליוני התיירים ששוטפים את העיר.

Place des Vosges

רחוב ריבולי הוביל אותנו אל ארמון המלך Palais Royal שהיה יותר יפה מקודמיו. גם הוא כמו האחרים, הקיף גנים רחבים וירוקים, שבילי עצים ארוכים ומרשימים ואטרקציות עיצוביות מדליקות. מה גם שמצאנו עצמנו חלק מסצנה בסרט סטודנטים שבדיוק הצטלם שם. לא יכולנו לעזוב את המקום אבל שוב, השמש השקרנית של פריז הסתתרה מאחורי ענן חולף שהמטיר עלינו זרזיפים של גשם. אז "לצערנו" נשארנו שם עוד קצת, הצטלמנו עם המונומנטים והמשכנו לגני טווילרי. כמויות הגנים שיש בפריז הם בלתי נגמרים ובכל זאת, בכל פעם שמגיעים לאיזשהו פארק יש חשק לשבת על כיסא או ספסל ולא לקום ממנו. היופי, המרחבים, הניקיון והצבעים משגעים את החושים. גני טווילרי נמצאים ממש מאחורי הלובר ושער הניצחון הקטן, מולם יש סניף קטנטן של רשת בתי הקפה PAUL ששווה טעימה (אנחנו עפנו על המאפינס) עם נוף מקסים של הגן כשבקצהו מתגלה כיכר קונקורד.

ארמון המלך Palais Royal

אחרי היום המעייף וההליכה המרובה החלטנו לקחת מטרו למלון, כדי להתארגן, לנוח כמה רגעים ולצאת למגדל אייפל. לבשנו את מיטב מחלצותינו ואצנו רצנו לכיוון האייפל להספיק לראות את השקיעה. האייפל מוקף בשתי תחנות מטרו אך העדפנו לקחת את זו הרחוקה כדי לזכות לראותו במלוא תפארתו. בירידה מהמטרו היה קשה למצוא את האייפל, הבתים הסתירו אותו מכל כיוון והשמש כבר התחילה לרדת. תפסנו תאוצה והתחלנו ללכת מהר תוך שאנחנו מסתבכים ברחובות הקטנים שסובבים את האיזור. אבל גוגל מפות הפתיע שנית כשלקח אותנו עד למגדל. ראינו אותו מבצבץ מבעד לעצים וההתרגשות הייתה גדולה. המגדל אומנם נראה מכוער מרחוק אבל ככל שמתקרבים יופיו וגודלו מתגלים. הצטלמנו וצילמנו אותו מכל זווית, התרגשנו, התנשקנו והתחמקנו מכל מוכר אלכוהול וסובינירס שעבר לידנו (ויש כאלה לא מעט). אחרי כמה רגעים דור הזכיר לי את המם המפורסם שרץ ברשתות החברתיות – בו רואים גבר כורע ברך כדי לשרוך את הנעליים על רקע האייפל כשחברתו עומדת מולו מייבבת בבכי. ביוזמתו של דור החלטנו לשחזר את המם המבדח תוך שאני מצלמת אותו כורע ברך אל מול הבחורה "המייבבת" – אני. והשאר, היסטוריה.

שעה עברה ומצאנו עצמנו מנסים לעכל את מה שקרה תוך שאנחנו משתרכים אחרי מאות זוגות שממתינים לעלות למגדל. יש כמה אופציות לעלות לתצפית במגדל אייפל; הראשונה, עלייה ברגל לקומה הראשונה ומשם מעלית לקומה השנייה; האופציה השנייה היא, עלייה במעלית לקומה הראשונה ומשם עוד מעלית לקומה השנייה. אם תרצו לעלות לקומה האחרונה מדובר במעלית נוספת מהקומה השנייה לאחרונה. אם יש באפשרותכם לרכוש כרטיסים מראש דרך אתר האינטרנט עדיף כי זה חוסך את התורים הארוכים לקופות. מעבר לזה, השמועות מספרות שבלילה התצפית הרבה יותר יפה מביום (אנחנו היינו בלילה אבל קפאנו מקור אז תבואו מצוידים בבגדים חמים).

אחרי ההמתנה בתור הארוך (כחצי שעה) הגענו לקומה השנייה של מגדל אייפל משקיפים על עיר האורות מלמעלה, לא מאמינים שאנחנו השחקנים הראשיים בסרט הזה. ויתרנו על שייט בסיין בשל הקור המקפיא של אותו הלילה והלכנו לחגוג כמו שרק ישראלים יודעים. אוכל ישמח לבב אנוש.

על המשך המסע בפריז, בפוסטים הבאים.

מור שם טוב

  • attachment-162

​המשקף האולטימטיבי